פסק-דין בתיק תא"מ 39751-07-10

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד שהינן תביעות שיבוב שעניינן תאונת דרכים שארעה ביום 24.1.10.

2. מתמונות הנזק שהוגשו לבית המשפט עולה כי לרכב התובעת נגרם נזק בדלת השמאלית קדמית של הרכב ואילו לרכב הנתבעות נגרם נזק בקדמת הרכב.

המדובר בתאונה שארעה בצומת מרומזר, כאשר לפי גרסת כל אחת מן הנהגות, היא נכנסה לצומת כאשר רמזור ירוק פעל בכיוון נסיעתה וכי הנהגת האחרת נכנסה לצומת כאשר רמזור אדום פעל בכיוון נסיעתה.

3. נהגת התובעת העידה בבית המשפט כי היא נסעה בנתיב השמאלי בכביש דו סטרי בשעה 20:30 בערב. בנתיב שמימינה וכן בנתיבה לא היו רכבים נוספים. נהגת התובעת העידה, כי התקרבה לרמזור וראתה כי דולק בו אור ירוק עוד ממרחק 30-40 מ' לפני הרמזור. עוד העידה, כי גם כשנכנסה לצומת ראתה את האור הירוק והמשיכה בנסיעה. כאשר כמעט עברה את הצומת, הגיע רכב הנתבעות משמאלה ופגע בדלת השמאלית קדמית של הרכב.

נהגת התובעת העידה כי, ראתה את רכב הנתבעות לראשונה ברגע ההתנגשות.

בחקירתה הראשית עומתה נהגת התובעת עם גרסת הנתבעות לפיה, נוסע שהיה עימה ברכב דיבר עם מי מטעם הנתבעות לאחר התאונה ואמר לו כי נהגת התובעת אשמה בתאונה. נהגת התובעת השיבה כי לא ראתה את הנוסע ברכבה משוחח כלל עם מאן דהוא וכי היא עצמה שוחחה עם מי מטעם הנתבעות לאחר התאונה ואמרה לו כי היא נכנסה לצומת הירוק (עמ' 4 שורות 16-18 וכן עמ' 5 ש' 7).

במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה נהגת התובעת מדוע במענה לשאלה "מי לדעתך אשם בתאונה" שבטופס ההודעה מטעמה לחברת הביטוח (ת/2) סימנה "לא ידוע". לנהגת התובעת לא היה הסבר לכך, אך השיבה כי ההודעה לא נרשמה מפיה אלא מולאה ונחתמה ע"י אביה. בחקירתה החוזרת אישרה שהטופס ת/2 מולא ע"י אביה בביתם ובנוכחותה (עמ' 6 ש' 18).

4. כאן המקום לציין, כי בפתח הדיון הודיע ב"כ התובעת כי הנוסע ברכב התובעת עזב את הארץ ולא ניתן היה לאתרו. ב"כ התובעת הגיש לבית המשפט שני דו"חות חקירה מתאריכים 29.1.12 ו - 24.7.12, מהם עולה כי קיים חשד כי העד עזב את הארץ. גם נהגת התובעת עצמה נשאלה בעדותה באשר לעד הנוסף והשיבה (עמ' 4 שורה 27) כי, ניסתה ליצור עימו קשר וכי הבינה כי נסע לחו"ל והקשר ביניהם נותק.

5. נתבעת 1 העידה, כי הגיעה לצומת כאשר רמזור אדום דולק בכיוון נסיעתה ועל כן, המתינה להתחלפותו של האור לירוק. משהתחלף האור ברמזור לירוק, עמדה עוד מספר רגעים ואז החלה בנסיעה. כאשר התקדמה אל תוך הצומת, הגיע רכב התובעת מימינה בפתאומיות ופגע ברכבה בפינה הימנית קדמית של הרכב. גם נתבעת 1 העידה כי ראתה את רכב התובעת לראשונה רק ברגע ההתנגשות.

נתבעת 1 העידה, כי לאחר קרות התאונה, הזעיקה את אביה החורג ואחיה ומשהגיעו למקום התנהלה שיחה בינם לבין הנוסע ברכב התובעת, במסגרתה אמר הנוסע לאחיה ולאביה החורג "כנראה נסענו באדום". נתבעת 1 העידה כי הייתה עדה לשיחה זו אך לא נטלה בה חלק.

6. לבית המשפט הוגשו שלוש הודעות של נתבעת 1 בקשר לתאונה נשוא התביעה:

הודעה בכתב ידה של נתבעת 1 שניתנה לנתבעת 2 ואשר תאריכה 25.1.10 (נ/2). בהודעה זו התייחסה נתבעת 1 לשיחה האמורה וכתבה: "חשוב לציין שהנוסע ליד הנהגת ברכב צד ג' הפוגע הודה שהם נכנסו לצומת האור אדום".

הודעה שניתנה ע"י נתבעת 1 במשטרה ביום 28.1.10 (נ/1), במסגרתה תיארה את אופן קרות התאונה. בהודעה זו לא התייחסה נתבעת 1 כלל לשיחה הנטענת בין הנוסע לבין אחיה ואביה החורג.

הודעה נוספת של נתבעת 1 ניתנה במשטרה ביום 16.3.10 (נ/3) וגם במסגרתה התייחסה לשיחה הנ"ל.

נתבעת 1 נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע לא סיפרה בהודעתה נ/1 על השיחה שהתנהלה בין הנוסע ברכב התובעת לבין אחיה ואביה החורג ולא היה לה הסבר לכך.

7. מטעם ההגנה העידה גם גב' ברטמן, בת זוגה של נתבעת 1, שהייתה נוסעת ברכב הנתבעות. בעדותה סיפרה העדה כי, נתבעת 1 עמדה ברמזור אדום, כאשר רכבה היה הרכב היחיד בכיוון הנסיעה. העדה העידה כי נשענה על החלון והסתכלה לצד ימין וכי עוד בשלב שרכב הנתבעות היה בעמידה, ראתה מכונית לבנה (רכב התובעות) נוסע במהירות מימינה. נתבעת 1 נכנסה לצומת, העדה הספיקה לצעוק "שלי" (שמה של נתבעת 1) ואז ארעה התאונה.

בחקירתה הנגדית הבהירה העדה כי, שדה הראיה מימין היה פתוח למרחק של כ- 20-30 מ' וכי ראתה את רכב התובעת כבר כשהיה במרחק 15 מ' מהצומת.

יש לציין, כי העדה לא יכלה לומר מה היה צבע הרמזור בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעות בעת שהחלה הנתבעת 1 בנסיעה.

8. לאחר שנשמעו עדויות נהגת התובעת, נתבעת 1 והנוסעת ברכבה, הצהירה ב"כ הנתבעות "אלו עדיי" והודיעה כי אין בכוונתה לזמן את האב החורג או האח לעדות. אלא, שמיד לאחר מכן נמלכה בדעתה וביקשה לזמנם לעדות.